דחיית בר"ע של אסיר ליציאה לחופשה בכדי להשתתף בבת מצווה של ביתו

1.        בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כב' השופט ד' רוזן) דחה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת המשיב שלא לאפשר לו יציאה לחופשה בת מספר שעות כדי להשתתף בחגיגת בת המצווה של בתו, אשר אמורה להתקיים ביום 31.1.08. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

           כעולה מן הבקשה, המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר של 5 שנים בגין עבירות מרמה וזיוף. המשיב דחה את הבקשה להתיר יציאתו של המבקש לחופשה האמורה מאחר שקיים חשש שלא יחזור להמשך ריצוי העונש נוכח העובדה שעת שהה במעצר בית נמלט המבקש מן הארץ בעזרת מסמכים מזויפים ורק לאחר שהוסגר המשיך משפטו, בגינו הוא מרצה עתה את העונש. טעם נוסף להתנגדות המשיב ליציאה לחופשה, שצוין בבקשה, הינו כי קיימות ידיעות מודיעיניות שליליות בעניינו של המבקש ולאור התנהגותו של המבקש בכלא, כאשר הדברים מכוונים למעורבותו בתקופה האחרונה בקטטה עם אסיר אחר, לכך שתקף אסיר והתחצף לסוהרת.

           בית המשפט המחוזי דחה העתירה מהטעם שאין מקום להתערבות בשיקול דעת המשיב, כבעל הסמכות למתן הטבות כיציאה לחופשה וכגורם האחראי, לאחר שמצא כי התנהגותו של העותר אינה מאפשרת יציאתו לחופשה. יצוין כי בפני בית המשפט המחוזי טען בא כוח המבקש כי סיווגו הנוכחי של המבקש הוא כזה שאינו שולל אפשרות יציאה לחופשות.

2.        בא כוח המבקש גורס כי בית המשפט קמא לא איזן נכונה בין האינטרסים השונים הצריכים לעניין ומדגיש את ההיבט האנושי שבהיעתרות לבקשה. הוא סבור כי התנהגותו של המבקש בכלא, לה נתן בית המשפט משקל רב בהחלטתו, אינה כה חמורה במידה המצדיקה את דחיית בקשתו.

3.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

           כידוע, "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86)). הבקשה שבפנינו אינה עומדת באמות מידה אלה, שכן היא אינה מעוררת כל שאלה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש.

           חשיבות השתתפותו של המבקש בחגיגת בת המצווה של בתו, בעבורו, בעבור בתו ובעבור כלל המשפחה, ברורה ומובנת. יחד עם זאת, סבורני כי גם לגופו של עניין אין הצדקה להתערבות במקרה זה. יציאת אסירים לחופשות היא חלק אינטגרלי מניהולו של בית הסוהר, עניין אשר הופקד בידיו של שירות בתי הסוהר. משכך, ייטה בית משפט זה למשוך ידו מהתערבות בעניינים אלה (ראו: רע"ב 6737/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.8.07) וההפניות שם). במקרה שבפנינו דומה כי שיקול הדעת שהופעל על ידי המשיב הינו סביר נוכח העובדה שבעבר ניצל המבקש את שהייתו שלא מאחורי סורג ובריח על מנת להימלט ובהתחשב בהתנהגותו בכלא בתקופה האחרונה. בית המשפט המחוזי ציין, ובצדק, כי יציאה לחופשה הינה הטבה, וככזו ניתן לשקול הענקתה למי שהתנהגותו ללא דופי. התנהגותו של המשיב לא היתה כזו בעת האחרונה ומשכך, ומשמדובר בהטבה, הביא המשיב שיקול זה בין שיקוליו.

           יחד עם זאת, כבית המשפט המחוזי אוסיף כי נוכח השיקול האנושי הכרוך בעניין באפשרותו של העותר לפנות בבקשה מיוחדת למפקד בית הסוהר על מנת שיבחן את עניינו וישקול הבקשה. מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי עולה גם כי באת כוח המשיב ציינה כי הם ישקלו בקשה, ככל שתוגש, לאפשר יציאת המבקש לאירוע בליווי. בבקשה שלפני לא צוין כי בקשה שכזו אכן הוגשה ומובן כי פתוחה בפני המבקש הדרך להגישה.

           הבקשה נדחית איפוא.

           ניתנה היום, ‏כ"ב שבט, תשס"ח (29.1.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    הג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: